עיריית תל-אביב נ' חברת התורן ,תרנים ומגדלי תקשורת בע"מ ואח'

פסק דין

תביעה לסילוק יד ותביעה כספית.

רקע:

התובעת הינה עירייה כמשמעותה בפקודת העיריות [נוסח חדש], התשכ"ד – 1964 (להלן: "התובעת" או "העירייה"), הרשומה כבעלים של המקרקעין מושא המחלוקת בתיק זה, אשר מצויים בסמוך לשדרות ירושלים 180-182 בתל אביב-יפו, וידועים גם כחלק מחלקה 22 בגוש 7050 (שטח המסומן בתשריט שצורף כנספח ב' לכתב התביעה ומתוחם בתשריט בקו בצבע ורוד). השטח שבמחלוקת משתרע על פני כ-666 מ"ר (להלן: "המקרקעין" ו/או "השטח").

בעלות התובעת במקרקעין נרשמה החל ביום 17/9/1975 במסגרת הוראה לתיקון בעלות לאחר הסדר (נספח א' לכתב התביעה) ומכוח פקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן: "הפקודה"). בעלות זו נרשמה לאחר בירור שקיים פקיד ההסדר והכרעה בבקשות סותרות של מינהל מקרקעי ישראל והתובעת.

הנתבע 4 הינו בעליה של הנתבעת 1 (אשר משרדיה שוכנים ממול למקרקעין), אשר עושה שימוש במקרקעין ובכלל זה הצבת אנטנות, עמודים וברזלים. הנתבעת 1 שכרה את השטח מהנתבעים 2-3 החל מיום 17/4/1985 (הסכם שכירות צורף כנספח א' לתצהיר הנתבעים 1 ו-4 ויקרא להלן :"הסכם השכירות").

הנתבעים 2-3 הינם בני משפחת אבו סייף (בניו של מוסטפא אבו סייף ז"ל), אשר החזיקו בשטח סמוך למקרקעין, אשר ידוע כ"פרדס אבו סייף".

על פי תב"ע 432 משנת 1960 (נספח ד'1 לתצהיר התובעת) מיועדים המקרקעין ל"שטח ציבורי פתוח" (שצ"פ).

ביום 18/9/2003 פנתה התובעת אל הנתבעת 1 בדרישה לפינוי המקרקעין (נספח ג' לכתב התביעה). דרישת התובעת לא נענתה וביום 23/1/2007 הוגשה התביעה.

טענות הצדדים

התובעת טוענת כי היא הבעלים הרשום במקרקעין וזאת מכוח רישום שהושלם לאחר הסדר כדין ביום 17/9/1975. הנתבעים פלשו למקרקעין והם מחזיקים בהם שלא כדין. הנתבעים מונעים מהתובעת לנהוג במקרקעין "מנהג בעלים", ולהגשים את ייעוד המקרקעין כשצ"פ. התביעה מבוססת על האמור בסעיף 16 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין") הקובע כי: "בעל מקרקעין ומי שזכאי להחזיק בהם, זכאי לדרוש מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בהם שלא כדין".

על כן, מבקשת התובעת לסלק את ידם של הנתבעים מהמקרקעין ולחייבם בדמי שימוש ראויים לתקופה שממועד גילוי הפלישה בשנת 2003 ועד להגשת התביעה. לצרכי אגרה העמידה התובעת את תביעתה על סך 100,000 ₪ בלבד.

בנוסף, מבקשת התובעת לחייב את הנתבעים בדמי שימוש ראויים בסך 600 דולר לחודש מיום הגשת התביעה ועד ליום הפינוי בפועל. להוכחת גובה דמי השימוש הראויים צירפה התובעת לראיותיה חוו"ד שמאי, מר צח קוזניצקי (להלן: "מר קוזניצקי").

הנתבעים 2-3 טוענים כי הינם הבעלים במקרקעין ולכל הפחות בעלי זכות שימוש וחזקה במקרקעין המהווים חלק אינטגרלי מחטיבת קרקע נרחבת המצוייה בשכנות למקרקעין והידועה בשם "פרדס אבו סייף" שבבעלות משפחת הנתבעים 2-3 מזה עשרות שנים, מאז החל אביהם להחזיק בקרקע בשנת 1948. לאורך השנים נעשה שימוש במקרקעין על ידי הנתבעים, לרבות הקמת מבנה מגורים, וכל זאת בידיעת התובעת. הנתבעים 1 ו-4 מבססים את הגנתם על זכויות הנתבעים 2-3 במקרקעין, ועל הסכם השכירות שנכרת בין הנתבעים 2-3 לנתבעת 1.

הנתבעים מסתמכים על ביקורי פקחי התובעת במקום, טרם בקשת הפינוי משנת 2003, ועל השתהות התובעת בהגשת תביעתה עד לשנת 2007, וטוענים כי אלו מעידים, לכל הפחות, על הסכם מכללא לשימוש וחזקה בשטח. לשיטתם, רשות זו שקיבלו הנתבעים מהתובעת היא רשות בלתי הדירה. לפיכך, הנתבעים אינם פולשים או מסיגי גבול ודין התביעה להידחות.

מאחר שהמקרקעין מיועדים לשימוש כשצ"פ - הרי לתובעת לא ייתכן כל רווח כספי מהשימוש בשטח ועל כן יש לדחות את התביעה לדמי שימוש ראויים (סעיף 10 לסיכומי הנתבעים 2-3). בנוסף, טוענים הנתבעים כי אין להסתמך על קביעת השמאי מטעם התובעת מאחר שהשומה לא נעשתה על סמך השוואה לעסקים דומים.

ראיות

מטעם התביעה העידו:

(1)עת/1 גב' מירה ירקוני - מפענחת תצ"א. לתצהירי התובעת צורפה חוו"ד מומחה הכוללת מפות תצ"א מהשנים 51', 63', 76', 78', 80', 86', 91', 95', 01', '03', 06', 08' – המסומנות א'- יג' בהתאמה (מלבד תצלומי אויר המסומנים כ- א' ו- א'1 שהינם מ-2008 בנוסף למפה המסומנת יג' מאותה השנה).

(2)עת/2 מר שמואל שמוקלר - המשמש כרכז רישום ובקרה באגף הנכסים בעיריית תל אביב-יפו. לתצהירו של מר שמוקלר צורפו המסמכים הבאים: נסח רישום מקרקעין, העתק מלוח הזכויות, תב"ע 432 ו-577ג', תצ"א, מכתב הדרישה לנתבעת 1, העתק צווי הריסה והעתק כתב אישום וגזר דין, העתק ערר לפי סעיף 197, תב"ע 2661.